מאירי על בבא בתרא צ״ד

1 כל שמכר תבואה לחברו ונמצאת בה יתר מרובע קב טנופת לסאה כבר ביארנו שאינו מקח טעות כדי לחזור אלא שמשלים לו שעורו ומ"מ אין אומרים ינפה לו עד שיעמידהו על רובע אלא מכיון שהוצרך לנפות מנפה את הכל ודבר זה יראה לפסוק שמן הדין הוא ולא מן הקנס שטעם האמור בגמ' לדעת האומר שהוא קנס אינו מספיק שבודאי הדבר מצוי לימצא שם טנופת אף ביתר מרובע עד שאדם בא ומשתדל לנפותו יפה ואין הדבר מצוי שיערב הוא בידים ומאחר שכן לא היתה המחילה אלא מצד שאין אדם מוצא עצמו לטרוח בכל שאין שם אלא כשיעור זה אבל יתר מרובע טרח וכיון שהוא טורח במקצת יטרח בכלו ואחר שזה מן הדין אתה דן כן אף בחוצה לארץ ואף בשנתברר שלא עירבן הוא ודוקא במקום שאין בו מנהג ידוע כמו שביארנו:

2 לענין כלאים אמרו שכל זרע שנתערבו עמו זרעים אחרים שהם כלאים על אותו זרע שנתערבו בו כגון שעורים ומיני קטניות שנתערבו בחטים בין שנתערב אחד מאלו עם החטים הן שנים מהם שכל שהוא כלאים עם אותו שנתערבו עמו מצטרף לכך אם הגיע התערובת לשיעור אחד מעשרים וארבעה והוא רובע לסאה ימעט ויבור קצת מן הזרע המעורב או יוסיף באותו זרע שנתערבו עמו ויש מפקפקין בתוספת מפני שהוא כעין בטול איסור ומצריכין דוקא במיעוט הא כל שלא הגיע התערובת לשיעור זה זורע ואינו מקפיד עליו כלל הואיל ולא נתכוין לכך ואין הלכה כר' יוסי שאמר יבור ר"ל שיבררנו מכל וכל כמו שיתבאר במקומו:

3 שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי ושניהם בטענת בריא נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונה עד שיבא אליהו או שיתפשרו ביניהם או יודו זה לזה ומ"מ דוקא כשהפקידום בכרך אחד אבל בשני כרכים היה לו לנפקד לכתוב שם כל אחד מהם על כיסו וכשלא כתב נעשה פושע וכל אחד משניהם נשבע שהמאתים שלו ונותן לו ונמצא מפסיד מביתו מנה וכבר ביארנוה במקומה בפרק המפקיד:

4 שטר שיש בו רבית והוא שכתוב בו בפירוש פלוני לוה מפלוני מנה במנה וסלע גובה את הקרן אף מן המשועבדים ואינו גובה את הרבית אף מבני חורין ויש מפקפקין בביאור זה שכתבנו במשועבדים ובני חורין בקצת דברים וכבר כתבנום במקומה בפרק נשך:

5 מי שאמר לחברו בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר אפילו הותיר או פיחת בית רובע לסאה שהוא אחד מעשרים וארבעה הגיעו הא יתר מיכן יחזיר ולא את היתר על בית רובע לסאה בלבד הוא מחזיר אלא אף הרובעים שכל שהוא צריך להחזיר מחזיר את הכל ודבר זה יש בו פירושים אחרים כמו שיתבאר בפרק בית כור ומ"מ לשטה זו שכתבנו עכשו הגירסא הנכונה בזה הכי השתא התם בית כור עפר אמר ליה כלומר ולא היתה הכונה אלא לבית כור וזה שאמר הן חסר הן יתר לא אמר אלא שלא לדקדק הוא על המוכר ביתר ולא המוכר עליו בפיחת ומ"מ אומר זה עד רובע והוא שגורסין עד רובע לא חשיב יתר מרובע חשיב ואין גורסין יתר מרובע הואיל ותשעת קבין היא ארעא באפי נפשה היא שאף בפחות מתשעת קבין אנו דנין כן ויש גורסין כן ומפרשים בדרך אחרת ובפרק בית כור יתבאר: